נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ נ' משה ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפני תביעה כספית, בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 07.02.13.

טענות הצדדים

על פי טענת התובעת, ביום התאונה, ועת עמד האוטובוס שבבעלותה (להלן: "האוטובוס") ברמזור אדום, פגע לפתע רכב הנתבעים באוטובוס מאחור, וגרם לו נזקים.

התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס, הינו בשיעור של 48,523 ₪. כן צירפה התובעת חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,400 ₪.

לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, ומבקשת להורות על קבלת התביעה, ופיצויה בגין הסכומים הנ"ל.

הנתבעים לא חלקו על נסיבות אירוע התאונה, כאשר המחלוקת הינה לגובה הנזק הנטען.

דיון ומסקנות

בתאריך 24.03.14 התקיים דיון בפניי בו העידו השמאים מטעם הצדדים. לאחר ששמעתי את עדות השמאים הנ"ל, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את הנזקים שנגרמו לאוטובוס, הכול מהנימוקים שיפורטו.

תחילה אציין כי בחוות דעתו של שמאי התובעת (ת/1), צוין כי בין יתר החלקים אשר ניזוקו באוטובוס ונדרשה החלפתם, והמהווה החלק שעלותו הינה העלות הכי גבוהה, הינו ממיר קטליטי (להלן: "הממיר").

בחקירתו הנגדית בפניי אישר שמאי התובעת כי הממיר נפגע כתוצאה מהתאונה, בכך שהמכסה שלו התעוות, כאשר המבנה כוורתי קראמי הפנימי נשבר (ת/2).

הגם שבחקירתו הנגדית אישר שמאי התובעת כי בחודש 09/2013 פנה אליו שמאי הנתבעת לבדיקת הממיר הנ"ל, אלא שטענתו כי באותה עת אותו ממיר לא היה ברשות התובעת, אם כי נשלח לקבורה באתר פסולת, לא נסתרה. השמאי נתן הסבר הגיוני ומניח את הדעת לעניין החלפת הממיר הנ"ל, כאשר עדותו ותשובותיו בעניין המאמצים אותם עשה לאיתור הממיר נראות אמינות בעיניי (עמ' 2 ש' 11-31). לא זו אף זו, תשובותיו של שמאי התובעת בעניין אחסנת ממיר כזה מתיישבת עם עדותו של שמאי הנתבעת בעניין (עמ' 5 ש' 30-32).

בנוסף, עדותו של השמאי בדבר הנזק אשר נגרם לממיר הנ"ל, מתיישבת עם האמור בחוות דעתו (ת/1) וכן עם תמונות הנזק אשר הוצגו בפני (ת/2).

מנגד, הוגשה חוות דעת שמאי מטעם הנתבעים, כאשר האחרון אף העיד בפני על תוכן חוות דעתו הנ"ל. בחקירתו הנגדית אישר שמאי הנתבעים כי ערך את חוות דעתו ללא בדיקת האוטובוס והממיר, ככל ובמועד הפניה לתובעת האוטובוס כבר תוקן, כאשר חוות הדעת נערכה על בסיס חוות דעת שמאי התובעת (עמ' 4 ש' 30-31 , עמ' 5 ש' 1-11). זה המקום לציין כי הגם שבעקבות קבלת מכתב הדרישה מאת התובעת, מיום 10.04.13 אצל הנתבעים לפיצויה בגין הנזקים שנגרמו בתאונה, אלא שבתשובתם של האחרונים למכתב זה, שניתנה ביום 11.04.13 (ת/3) לא ביקשו להעמיד את האוטובוס ו/או כל חלק אחר שלו, לרבות הממיר לבדיקה, כאשר דרישה ראשונה בעניין באה רק מאת השמאי מטעמם, בחודש 09/2013, דהיינו כחמישה חודשים לאחר קבלת מכתב הדרישה הנ"ל, במועד בו האוטובוס תוקן וחזר לפעילות.

על אף שבחקירתו הנגדית אישר שמאי הנתבעים כי לא ראה אם הממיר הוחלף או תוקן, אלא שבחוות דעתו מציין האחרון כי ממיר זה ניתן לתיקון, ללא כל תימוכין הכיצד הגיע למסקנה זו, במיוחד ולא ראה את אותו ממיר. איני מקבלת מסקנתו של השמאי בחוות דעתו, ככל והמסקנה אליה הגיע אינה כתוצאה מבדיקה אותה ביצע בעצמו, אם כי ממידע שקיבלה מבית מלאכה עמו בירר דרך הטיפול. עדותו של השמאי בעניין זה בפניי (עמ' 5 ש' 17-25) אינה אלא בגדר עדות שמועה שאין לקבלה, ככל ואת דרך הטיפול בממיר שמע, כאמור, ממי מעובדי בית המלאכה הנ"ל, ללא שצירף חוות דעת מטעמם, והנתבעים לא דאגו להתייצבות מי מהעובדים הנ"ל לצורך העדתם בעניין. יתרה מזו, אף מתשובותיו של השמאי עולה כי על פי המידע שנמסר לו, לא ניתן לדעת אם הממיר ניתן לתיקון אם לאו, כאשר לצורך כך יש לפתחו, ואף על פי כן, קבע כי הממיר ניתן לתיקון. מה עוד שהשמאי לא הציג בפני אותו בית המלאכה הנ"ל תמונות של הממיר, לאחר פגיעתו , בהם מאשר הוא כי הממיר ניזוק (עמ' 6 ש' 15-19)

מהאמור לעיל, עולה כי ככל ולנתבעים היו חשדות בקשר לנזק שאירע לאוטובוס או לחלקיו, היה עליהם לבקש בדיקתו מיד עם קבלת דרישתה הראשונה של התובעת, ומשלו עשו כן, הדבר פועל לחובתם, מה גם, שמיד עם קבלת דרישה לכך, כפי שהעיד שמאי התובעת, פעלו התובעים לאיתור אותו חלק שנדרשה בדיקתו. אי בדיקת הממיר בסופו של יום על ידי הנתבעים, הגם שזה הועמד לרשותם, אינה יכולה לסייע להם, במיוחד והמסקנות שבחוות דעת השמאי מטעמם אינם תולדה של בדיקת אותו ממיר, אלא בהתאם למידע שנמסר לו על דרך הטיפול בממיר מסוג זה, מצד ג', אשר כלל לא בדק את אותו ממיר.

הנה כי כן, ומהאמור לעיל, הצליחה התובעת להוכיח, באמצעות חוות דעתו של השמאי מטעמה וכן מהתמונות שצורפו בפניי, את הנזק אשר אירע לממיר. באשר לשאר רכיבי הנזק שעלו בחוות דעת שמאי התובעת, משלא סתרו הנתבעים והשמאי מטעמם את תוכן חוות הדעת באשר לרכיבי נזק אלו, מצאתי כי נזקים אלו משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעים והשמאי מטעמם, אף בחרו לא לחקור את השמאי של התובעת על חוות דעתו בעניין נזקים אלו, הגם שזה התייצב לחקירה.

בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של שמאי התובעת כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לרכיבי הנזק שנגרמו לאוטובוס, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעים.

יחד עם האמור, ובהעדר הצגת חשבונית בדבר עלות הגרירה של האוטובוס ממקום התאונה, אני מעריכה את עלות הגרירה על דרך האומדנה, על סך של 1,500 ₪.